שיטת אייפק
מבחן השרירים
מבחן השרירים מהווה כלי אבחון מרכזי בשיטת IPEC וכל החלטה שמתקבלת בתהליך הטיפולי מתבססת עליו.
מבחן השרירים הוא כלי הערכה טיפולי המבוסס על עקרונות תאוריית הקיניסיולוגיה (תורת התנועה) והביו-אנרגיה וכן על ההבנה שלכל גורם ביקום יש שדה אנרגטי ייחודי המגיב ומשתנה כאשר האדם בא במגע עם גורמים שונים, ובכללם מחשבות ורגשות .
ישות האדם – גוף ונפש, היא מערכת אחת בעלת זרימה אנרגטית בין חלקיה השונים. חסימה / חולשה בזרימת האנרגיה, שבאה לידי ביטוי בסימפטומים כלשהם, תתבטא גם בהיחלשותו של מתח שריר מייצג הנבחן במבחן-שרירים .
מבחן השרירים בודק את השינוי האנרגטי בגוף על ידי בדיקת מתח (טונוס) חזק או חלש של השריר בתגובה להפעלת לחץ קל עליו. בשיטת אייפק משתמשים לרוב בשריר הזרוע, שנמצא כנוח וכמתאים ביותר.
שיטה זו מאפשרת הערכה מלאה לגבי מצב בריאותו הפיזית והנפשית של המטופל, הגורמים השונים למצבו ודרכי הטיפול המועדפות. כמו כן ניתן לקבל אינדיקציות מהימנות לגבי מידת הצלחתם של הטיפולים שבוצעו.
הבודק נעזר בקודים שונים המקובלים על כלל הקינסיולוגים ומתבטאים בנקודות שונות בגוף (נקודות רפלקס). השימוש בקודים אלה מאפשר קבלת מידע באופן מהיר ומיידי לגבי מצבם של האיברים השונים בגוף, מצב הנוזלים בגוף, קיומם של גורמים זרים פולשניים, מצב זרימת האנרגיות השונות ועוד.
השימוש במבחן שרירים מצריך נייטרליות ואובייקטיביות מצד המטפל, יכולת הנבנית מהכשרה איכותית ואימון מתמשך.
ד"ר ג'ורג' גודהרט (Goodheart) , כירופרקטור, הציג לראשונה את מבחן השרירים בשנות ה-60 של המאה העשרים, ובעקבותיו הופיעו מטפלים מתחומים שונים: כירופרקטורים, רופאים סיניים, הומיאופתים ופסיכולוגים אשר הרחיבו את היריעה היישומית של כלי זה, ופיתחו שיטות טיפול כשיטת אייפק, מח אחד, מגע בריאות ועוד.
בשנים האחרונות ניכרת האצה מתמדת בשימוש במבחן השרירים. יותר ויותר מטפלים משתמשים בשיטה זו, מאחר שהם מזהים את הפוטנציאל הרב הגלום בה.