רמי וידרה

מאת רואי הניג

למרות שרמי ואני נולדנו בקיבוץ גן שמואל, הכרתי אותו לראשונה באמת בערב חורפי אחד לפני 16 שנים, בשיעור אייפק בקורס של עדי שאנן. פשוט הייתי המום ממה שרמי עשה שם. בחיי לא ראיתי מישהו מחולל ניסים של ריפוי על הבמה – עד שראיתי את רמי באותו הערב, עושה את זה כדבר שבשיגרה.

כמה דקות של פתיחת מרידיאנים, חצאי הסברים לקהל, ולא מעט מלמולים לעצמו, והמטופלת ברת המזל שבה רמי טיפל, קמה כמו חדשה.

זה היה כל כך מפליא ובלתי רגיל, שאני חושב שרוב מי שראה את זה, לא ממש תפש את מה שקרה שם, או שאולי היו עוד המומים מכל הידע שרמי חשף לפני כן בכזו תשוקה והתלהבות.

אבל אני ראיתי, ולאחר מכן ניגשתי לרמי ושאלתי איך אפשר להמשיך וללמוד ממנו. משם התחיל מסענו המשותף – אחד הדברים הכי טובים שקרו לי כמטפל וכאדם. במה שהוא לימד אותי, אני משתמש כמעט בכל טיפול.

רמי ידע לעשות ניסים טיפוליים, אבל אלו לא היו ניסים במובן הרגיל של המילה – רמי ידע בדיוק איך לעשות את זה, ואכן עשה את זה עשרות אלפי פעמים, פשוטו כמשמעו.

רמי היה איש של ניגודים, או יותר נכון איחוד של שני היבטים משלימים: מצד אחד, הוא אהב להתייחס למה שהוא עשה כניסים, ומצד שני לא היה בזה שום דבר שמאדיר את עצמו ואת האגו שלו –

מבחינתו זה היה פשוט לדעת להשפיע בצורה נכונה ומדויקת על בני האדם, ובמיוחד על הבריאות והרווחה שלהם (well being) באמצעות המילים והאותיות שכה אהב, יחד עם המון מהידע שלו מעולם הקבלה, הרפואה הסינית, הרפואה המערבית ועוד.

רמי ידע והבין איך כל זה פועל מבפנים, וכך הביא ריפוי רב לכל כך הרבה אנשים. אבל רמי היה הרבה יותר ממטפל. רמי היה מורה שאהב ללמד והיתה בו תשוקה עזה ללמד, אבל קודם כל רמי היה חוקר ומגלה – עבור עצמו.

רמי היה איש הוליסטי במלוא מובן המילה. הוא היה מחובר למופשט בצורה מדהימה – הוא שחה במימד הזה בעיניים עצומות לרווחה וראה את כל מה שהיה שם והתחבר לכל מה שהיה שם. בעזרת הלימוד והידע והגילוי הקבלי שלו, הוא הבחין, והבין, והגה, ובנה, וניסח מילים ומשפטים שהביאו את כל המופשט הנרחב הזה למטה, אלינו – למשתדלים ללכת בעקבותיו.

הוא יצר את שיטת מילה.

שיטת מילה היא שילוב מופלא של רפואה סינית, קיינסולוגיה וקבלה. על פיה, הריפוי נעשה במחשבה, במילה ובמעשה. יש בשיטת מילה עומק רב, שאותו המשיך רמי לחקור, לגלות ולנסח. היתה לי הזכות להיות בין התלמידים הבכירים של רמי ולהשתתף עימו במקצת במסעו הזה.

ניתנה לי המתנה להיות מסוגל להבין אותו. גם כשדבריו היו פחות מובנים לאחרים – אני הבנתי אותו, וגם הצלחתי מדי פעם לסייע לו להבהיר את דבריו. רמי מצידו גמל לי בכך שהמשיך לגלות ולהסביר לי עוד, ולענות על שאלותיי הרבות – עד שהייתי מוכרח להגיד לו ששנינו כבר מאחרים לדבר הבא שעלינו לעשות.

רמי היה מסתכל בשעון, מחוויר ואומר: "מה? איך זה יכול להיות שכבר כל כך מאוחר?" עם כל חוכמתו, את זה אף פעם לא היה מסוגל להבין. ואז היה ממהר ומאחר לדבר הבא.

זה כל כך יחסר לי…

כמעט לפני סיום:
חשוב להגיד על רמי, שהוא היה יותר מהוגה שיטה, מורה ומטפל. רמי תמיד היה בעיני תופעת טבע. הידע שלו, לא היה רק תיאוריה טובה – הוא עצמו חי בהוויותו את הידע שלו, והיה אפשר לראות ולחוות זאת מהתבוננות בו ומלדבר איתו:

העוצמה – כמו של אריה, ההתלהבות, החום, האכפתיות, האהבה והרצון הבלתי נגמרים שלו – להשפיע לטובה.

בשבילי – רמי היה מורה, חבר ואח גדול לדרך.

למה היה עלינו להיפרד כבר מרמי – הטוב בחברים ובמטפלים שהכרתי?

אז אמנם אין לי על זה תשובה טובה, אבל לסיום, אני רוצה לקרוא קטע שאני בטוח שרמי ישמח שאני אקרא: מספר עץ החיים של האר"י ז"ל:

"דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא. ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת, הוא הנקרא "אור אין סוף".

ועכשיו רמי, החיבור שלך למופשט התחזק שבעתיים – אתה סוף סוף אחד עם אור אין סוף. ומשם, אני יודע, תמשיך להשפיע עלינו את הלב, והאהבה, והחוכמה, והבינה והדעת שלך, ויותר מהכל את עצמך.